קרב כרבלא
חוסיין בן עלי, נכד הנביא, נהרג עם שבעים ושנים מחבריו במישור כרבלא — מות הקדושים המכונן של האסלאם השיעי.
הסיפור המקראי
ביום העשירי של חודש מוחרם, בשנה השישים ואחת להיג'רה — העשירי באוקטובר של שנת 680 לספירת הנוצרים — הוקפה שיירה קטנה של שבעים ושני גברים, עם נשיהם וילדיהם, במישור המדבר של כרבלא לצד הפרת. בראשם רכב חוסיין בן עלי, בנם של עלי בן אבי טאלב ופאטמה בת הנביא — נכדו של מוחמד עצמו, הנכד האחרון בחיים, האיש שתביעתו לח'ליפות נשבעו אנשי כופה במכתביהם להגן עליה.
המכתבים שיקרו. אנשי כופה, כאשר הופיע צבא הח'ליף האומיי יזיד באופקם, לא קמו. חוסיין נותר לבדו עם בני ביתו ועם להקת חבריו הקטנה; הפרת נחסם בפניו; שלושה ימים בכו ילדיו לְמַיִם ולא היה. בבוקר עשׂוּרא יצאו אנשיו אחד אחד להיהרג. הוא עצמו, צם ופצוע, רכב על סוסו אחרון; חץ פגע בבנו התינוק שבזרועותיו; חץ אחר פגע בגרונו. ראשו נכרת והובא לדמשק, וגופתו נרמסה במקום שנפלה.
מן היום הזה, בזיכרונו של האסלאם השיעי, מתוארך כל הצער. אמהות כופה יחלמו עליו לאורך מאות שנים; משוררי איראן יכתבו על צמאונו כצמאון העולם; אנשי כרבלא יכו על חזם בכל שנה בעשׂוּרא ויבכו על נכד הנביא הנטוש בידי בני דודיו. סביב קברו הוקם מקדש, וסביב המקדש עיר, וסביב העיר תיאולוגיה — תיאולוגיה של סבל קדוש, של הצדיק שהוּכּה בידי השליט הרשע, של שארית הצדיקים שמאבדת את העולם הזה ויורשת את גן עדן.
הרוב הסוני של האסלאם התאבל גם הוא על חוסיין — אין מוסלמי שלא מכבד את נכד הנביא — אך לא הפך את מותו לאבן הראשה של אמונתו. השיעה כן הפכה. מאותו בוקר במישור כרבלא, התפצלו שני האסלאמים: אחד שבו שושלת עלי היא זיכרון טרגי, ואחד שבו היא הפצע הפתוח שדרכו עוד זורם רחמי האל. בכל מוחרם, ארבע־עשרה מאות שנים אחר כך, הפצע נפתח שוב במצעדים מביירות עד לוקנאו, והקריאה עולה: יא חוסיין.
מוות בכבוד טוב מחיים בהשפלה.חוסיין בן עלי, פונה לחבריו בערב עשׂוּרא (אל־טברי, תאריח')
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
קרב כרבלא התרחש ב־10 במוחרם 61 להיג'רה (10 באוקטובר 680 לספירה) על הגדה המערבית של הפרת, שישים מילין דרום־מערבית לבגדאד המודרנית. המקורות הקדומים העיקריים הם תאריח' אל־רֻסֻל וַ־אל־מֻלוּכּ של אל־טברי (נפטר 923), המתבסס בהרחבה על המונוגרפיה האבודה של אבו מח'נף (נפטר 774), ואַנְסַאב אל־אַשְׁראף של אל־בלאד'רי (נפטר 892). האירועים שוחזרו בפירוט בידי וילפרד מדלונג, יורשי מוחמד: מחקר על הח'ליפות הקדומה (קיימברידג' 1997), הטיפול הביקורתי המודרני המדוקדק ביותר.
המשבר היה השלכה פוליטית של הפיטנה הראשונה (656-661), שבה נהרג עלי בן אבי טאלב ומוּעאוויה בן אבי סופיאן ממשפחת אומיה לקח את הח'ליפות. כאשר מת מוּעאוויה ב־680 וירש אותו בנו יזיד הראשון, סירבו תומכי עלי (שיעת עלי) לרצף הדינסטי. חוסיין, הבן השני של עלי ופאטמה, הוזמן במכתבים מכופה לבוא ולהוביל מרד; הוא יצא ממכה עם שבעים ושני חבריו ובני ביתו, מצפה לתמיכה כופית שלא התממשה. מושל אומיה עוּבַּיד אללה בן זִיאד יירט אותו בכרבלא והורה על הריגתו.
ספרו של מחמוד איוב סבל גואל באסלאם (Mouton 1978) הוא המחקר האקדמי המערבי המכונן על תפקיד כרבלא בתיאולוגיה השיעית. איוב טוען שאירוע כרבלא עוצב לאחור, בין סוף המאה השביעית למאה העשירית, לדרמה סוטריולוגית שבה סבלו של חוסיין נושא משמעות קוסמית — התפתחות שמקבילה במידה מסוימת לתיאולוגיה הנוצרית של הפסיון. הינץ הלם, השיעה (אדינבורו 1991, מהדורה שנייה 2004), ונג'אם חיידר, אסלאם שיעי: מבוא (קיימברידג' 2014) עוקבים אחר ההתפתחות המוסדית של מנהגי אבל כרבלא לאורך התקופות הבּואיהית, הצפווית והקאג'ארית.
מקדש חוסיין (אל־מַשְׁהַד אל־חֻסַיני) בכרבלא הפך למוקד מרכזי של פולחן השיעה האימאמית. הוא נחרב בידי הח'ליף אל־מותווכּל ב־850, נבנה מחדש תחת הבּויהים במאה העשירית, הורחב תחת הצפווים של איראן, ונפגע או שוחזר מספר פעמים בעידן המודרני — לאחרונה אחרי התקוממות השיעה ב־1991 שדוכאה בידי סדאם חוסיין. המקדש הוא יעד עליית הרגל של ארבעין, שמאז נפילת סדאם ב־2003 גדלה לעלייה לרגל השנתית הגדולה ביותר בעולם. פרדיגמת כרבלא — התנגדות מוסרית לשלטון בלתי צודק — עיצבה את שיח המהפכה האיראנית ב־1979 וממשיכה להזין את המחשבה הפוליטית השיעית עד היום.
פרדיגמת כרבלא הפכה תבוסה פוליטית מן המאה השביעית לדרמה קוסמית של סבל וגאולה — הרגע המכונן של הזהות הדתית השיעית.מחמוד איוב (בעיבוד), סבל גואל באסלאם