הפילוג בין סונים לשיעים
חרב הירושה מביאה מלחמת אחים מרה ללב הח׳ליפות החדשה. חסידי האמונה החדשה מתפצלים לשני מחנות, והעולם אינו חוסה עוד תחת חופה מאוחדת אחת.
הסיפור המקראי
בעקבות פטירתו של מייסד אמונת ישמעאל, האימפריה העצומה ששטפה את המדבריות נסדקה מבפנים. חרב הירושה הביאה עמה את ה'פיתנה' הראשונה, מלחמת אזרחים מרה ועקובה מדם שקרעה את לבה של החליפות החדשה. עבור בני ישראל שישבו בתוכם, היה זה הדהוד מבעית של הפילוגים העתיקים שקרעו בעבר את בית דוד.
מאמיני הדת החדשה התפצלו לשני מחנות גדולים: אלה שהלכו אחר קונצנזוס הקהילה, ואלה שדבקו בשושלת הדם של עלי. בעוד צבאות התנגשו בבצרה ובמישורי צפין, הקהילות היהודיות בבבל, בלבנט ובחצי האי ערב צפו בחרדה. הן התפללו לשלום תוך ניסיון לנווט במים הבוגדניים והמשתנים של ממלכות נלחמות.
הקרע הגדול הזה חצה לתמיד את שלטונו של ישמעאל. עבור התפוצה היהודית, העולם כבר לא חסה תחת חופה אסלאמית מאוחדת. הם מצאו עצמם מתגוררים בממלכות מפוצלות, נדרשים להסתגל לשליטים שונים, לנטיות תיאולוגיות נבדלות ולגזרות משתנות. מבעד לסערה, הם בטחו אך ורק בריבונותו המוחלטת של בורא עולם שיקיים אותם בגלותם הממושכת והמורכבת.
כפי שנקרעה ממלכת ישראל לשתיים בימי קדם, כך שלפו בני ישמעאל את החרב איש באחיו, וקרעו את ממלכתם.רשומות הגלות
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
ה'פיתנה' הראשונה (656–661 לספירה) ציינה שבר גיאופוליטי ותיאולוגי עמוק בתוך האימפריה האסלאמית המוקדמת בעקבות רצח החליף השלישי, עות'מאן. משבר זה נסב סביב סוגיית ירושת ההנהגה, והעמיד את עלי בן אבי טאלב, בן דודו וחתנו של הנביא, מול שבט אומיה רב-העוצמה בהנהגת מועאויה. משבר ירושה זה סיים למעשה את עידן חליפי הראשידון (ישרי הדרך).
הסכסוך הגיע לשיאו בעימותים צבאיים מרכזיים, ובראשם קרב הגמל (656 לספירה) וקרב צפין (657 לספירה). התוצאה הסופית הייתה קרע קבוע בתוך האסלאם, שחילק את האומה המוסלמית לסונים, שהאמינו כי ההנהגה צריכה להיקבע על ידי הסכמה קהילתית ויעילות פוליטית, ולשיעים, שגרסו כי הסמכות הלגיטימית שוכנת בלעדית בקרב 'אהל אל-בית' (משפחת מוחמד).
עבור אוכלוסיות המיעוט היהודיות שחיו תחת השלטון האסלאמי – ובמיוחד המרכז הדמוגרפי המשפיע במסופוטמיה (בבל) – היו לקרע זה השלכות סוציו-פוליטיות משמעותיות. הקמת חליפות בית אומיה העתיקה את מרכז הכובד הפוליטי מאל-מדינה לדמשק, ושינתה רשתות מנהליות וכלכליות שעליהן הסתמכו מעמדות הסוחרים היהודים.
במהלך מאות השנים הבאות, יצר הפיצול הסוני-שיעי מסגרות משפטיות ותיאולוגיות נבדלות בנוגע ליחס ל'ד'ימי' (מיעוטים לא-מוסלמים בני חסות). קהילות יהודיות נאלצו לנווט בין רמות משתנות של סובלנות, מיסוי ואוטונומיה משפטית, בהתאם לשאלה אם התגוררו בטריטוריות בעלות רוב סוני, כמו ספרד האומיית, או באזורים שיעיים מאוחרים יותר, כמו מצרים הפאטמית או פרס הספווית.
הפיתנה הראשונה ניפצה את האחדות הפוליטית של המדינה האסלאמית המוקדמת, ויצרה גבולות עדתיים בני-קיימא שעיצבו מחדש מהיסוד את השלטון על קהילות המיעוט.מחקרים בהיסטוריוגרפיה אסלאמית מוקדמת