מצבת מרנפתח

הסיפור המקראי

בסוף ארבעים שנות המדבר, דור העבדים הלך. דור חדש — שנולד חופשי, שנוצר במדבר — עמד בגדה המזרחית של הירדן, מוכן לכנס לארץ המובטחת תחת יהושע. מאחוריו שכנו קבריהם של אלה שלא יעברו: מרים, אהרן, ולבסוף משה עצמו, שעלה על הר נבו, ראה את כל הארץ פרוסה לפניו מדן עד באר-שבע, ומת שם בגיל 120.

התורה מסתיימת מבלי להיכנס לארץ. זהו אחד מהבחירות הספרותיות העמוקות ביותר של התנ״ך. משה — הנביא הגדול ביותר, מקבל התורה, מנהיג יציאת מצרים — הוא האדם היחיד שאינו מגיע לכנען. הטקסט של הברית שלם לפני שהארץ נכבשת.

מחוץ לנרטיב המקראי, 1208 לפנה״ס הוא תאריך לוח פרעה מרנפתח — כתובת ניצחון של פרעה מרנפתח החוגגת את מסעו בכנען. ברשימת אויבים מנוצחים מופיע השם 'ישראל', כתוב עם מחוון סמנטי המציין עם (לא ממלכת-עיר או טריטוריה). זהו האזכור החוץ-מקראי הקדום ביותר הידוע של ישראל כעם.

הלוח הוא בעל חשיבות היסטורית אדירה: הוא מוכיח ש'ישראל' כקבוצה היה מיושב מספיק בכנען עד 1208 לפנה״ס כדי לזכות לאזכור כאויב מנוצח בכתובת מלכותית מצרית.

יִשְׂרָאֵל שָׁמֵם אֵין לוֹ זֶרַע — כְּנַעַן הָיָה אַלְמָנָה לְמִצְרַיִם.לוח מרנפתח, כ-1208 לפנה״ס

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

לוח מרנפתח (רשמית 'לוח ישראל') הוא לוח גרניט שחור בגובה 2.4 מטר שנמצא במקדש הלוויה של מרנפתח בתבי (לוּקְסוֹר המודרני) ב-1896. הוא נמצא כיום במוזיאון הקהיר.

הפרט המכריע הוא המחוון. הכתב ההיראוגליפי המצרי משתמש במסוות סמנטיות ('מחוונים') לאחר מילים כדי לציין את הקטגוריה שלהן. שמו של 'ישראל' בלוח נכתב עם מחוון לעם/קבוצה אתנית — לא המחוון המשמש לערים, שטחים, או ארצות זרות. המשמעות היא שמצרים הבינה 'ישראל' כעם, לא כאזור גיאוגרפי.

אפיגרף פרנק יורקו ב-1990 זיהה סצנות בתבליטי מקדש הלוויה של מרנפתח כמתארות את אותה מסע כנעני המתועד בלוח, כולל מה שנראה כסצנה של לחימה נגד ישראלים. הלוח מספק את עוגן הכרונולוגי המוחלט היחיד לנרטיב יציאת מצרים-כיבוש.

ה'ישראל' בלוח מרנפתח נושא מחוון של עם, לא מחוון של ארץ. מצרים הכירה ישראל כקבוצה אתנית, לא כטריטוריה, ב-1208 לפנה״ס.פרנק יורקו (בפרפרזה)