שעבוד מצרים, יציאת מצרים והמדבר
שעבוד תחת פרעה אשר לא ידע את יוסף, יציאה דרמטית ממצרים, וארבעים שנות עיצוב במדבר.
הסיפור המקראי
מלך חדש קם על מצרים אשר לא ידע את יוסף. הוא הביט בבני ישראל השורצים בארץ גושן ופחד: אם תפרוץ מלחמה, יצטרפו לאויבינו ויקומו עלינו. הוא שם עליהם שָׂרֵי מִסִּים, ויבנו את פיתֹם ואת רַעַמְסֵס — ערי מַסְכֵּנוֹת על עצמות עם כבוש. ככל שהֵכְבִּיד פרעה עליהם, כן פרו ורבו. ציוה את המיילדות שִׁפְרָה ופועה להמית כל ילד זכר בלידה. הן יראו את האלוהים ולא שמעו. הוא גזר על האומה כולה: כל בן הילוד — השליכוהו היאורה.
אל היאור אכן השליכה אם את בנה — בתֵבַת גֹּמֶא מְזֻפֶּפֶת, מוּחְבֶּאֶת בַּסּוּף. אחותו מִרְיָם שמרה מרחוק. בת פרעה באה לרחוץ אל היאור, ראתה את התיבה, שמעה את בכי הילד, וַתַּחְמֹל עָלָיו. קראה שמו משֶׁה, כי מן המים משׁיתִהוּ. גדל בארמון מדכּאיו, שר שידע שאינו שר, עד שביום ראה מצרי מכה עברי, הרג אותו, וברח אל מדבר מדין.
בהר האלוהים — חֹרֵב — סנה בוער ואיננו אֻכָּל. מתוכו דיבר אלוהים: אנֹכי אלוהי אבֹתיך. רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי. שָׁמַעְתִּי אֶת-צַעֲקָתָם. ועתה לך — שולח אני אותך אל פרעה להוציא את עמי ממצרים. משה התנגד חמש פעמים. אלוהים ענה לכל התנגדות. ואז חזר משה למצרים, ועל ידי עשר מכות — מים לדם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות — נשברה רצון האימפריה הכבירה בעולם.
בלילה של הארבעה עשר בניסן שחטה ישראל את הפסח, מרחה דמו על המשקוף, ואכלה בחיפזון עם סנדלים ברגלים. המוות פסח על הבתים הסמוּנים בדם. לפני עלות השחר, פרעה כבר מתחנן לישראל לצאת. יצאו — שש מאות אלף גברים רגלי, ועוד נשים וטף ועֵרֶב רַב שהלכו עמהם. הים נקרע. הצבא טבע. מִרְיָם לקחה תופה וכל הנשים רקדו על החוף הרחוק: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה. בסיני דיבר אלוהים מאש וקולות: אנֹכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ארבעים שנה לימד המדבר. ואז עבר יהושע את הירדן, ותקופת השעבוד ויציאת מצרים הסתיימה.
רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי... כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו.שמות ג׳, ז׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
יציאת מצרים היא האירוע השנוי ביותר במחלוקת בכל ההיסטוריה המקראית, בדיוק משום שההימורים — התיאולוגיים, הלאומיים והארכיאולוגיים — כה גבוהים. אין טקסט מצרי המתעד ישירות יציאה המונית של עבדים עברים. פרעונות לא תיעדו תבוסות, ורישומי הדֶּלְטָה המזרחית שבה חיו הישראלים חפורים בחסר. היעדר ראיה אינה ראיה לשלילה, אך הוא בולט.
הטענה לגרעין היסטורי מוצקה. מילות השאֵלָה מצריות בנרטיב יציאת מצרים — שמות כמשה (ms מצרית, 'נולד'), פינחס (Pa-nehsy), פיתֹם (Pr-Atum) — מעידים על הקשר מצרי אמיתי. ערי המַסְכֵּנוֹת פִּי-רַעַמְסֵס ופִּיתֹם מתועדות ארכיאולוגית. עובדים שמיים בפרויקטי בנייה מצריים בממלכה החדשה מתועדים היטב בפּפּירוּס ליידן ובטקסטים אדמיניסטרטיביים אחרים. המספר של שש מאות אלף גברים (המרמז על 2–3 מיליון בסה״כ) נחשב על ידי כמעט כל החוקרים בלתי סביר היסטורית.
שלוש תאריכים מוצעים מתחרים: כ-1446 לפנה״ס (מלכים א׳ ו׳, א׳ מציב את יציאת מצרים 480 שנה לפני מקדש שלמה), כ-1275 לפנה״ס (עם תוכניות הבנייה של רעמסס השני בדֶּלְטָה המזרחית), והקשר קריסת תקופת הברונזה המאוחרת סביב 1200 לפנה״ס. אין קונסנזוס, אך התאריך מן המאה ה-13 תחת רעמסס השני זוכה לתמיכה ארכיאולוגית הרבה ביותר.
מעבר הים נשאר השנוי ביותר במחלוקת. הר סיני המסורתי בג'בל מוסא בדרום חצי האי סיני הוא הזיהוי הביזנטי; ג'בל אל-לוז בצפון-מערב ערב, הר כרכֹּם בנגב ואתרים אחרים מצאו להם תומכים. ארבעים שנה של סקרים ארכיאולוגיים ישראליים בסיני לא מצאו עדות למחנה גדול בתקופה זו, אם כי קבוצות נוודים קטנות אינן משאירות כמעט עקבות ארכיאולוגיים.
ישראל נמצאת בכנען — שם מתחילה ישראל ההיסטורית. אך מאין באה לפני כנען, ומה מכיל מסורת יציאת מצרים — זו בדיוק השאלה.ויליאם דבר (בפרפרזה)