מוחמד במדינה
ההיג'רה ממכה ליתריב מקימה את הקהילה המוסלמית הראשונה — לצד שלושה שבטים יהודיים (קַינוּקַע, נָדִיר, קֻרַיְט'ה) שגורלם יתפצל בטרגדיה.
הסיפור המקראי
במאה השישית לספירת הנוצרים, בעיר אבן חמה בחג'אז ושמה מכה, החל סוחר ושמו מוחמד בן עבדאללה לדקלם פסוקים שלפי דבריו ניתנו לו על ידי מלאך האל. היה איש בן ארבעים, נשוי לאלמנה עשירה ושמה ח'דיג'ה, מוכר בין שכניו כ״אל־אמין״ — הנאמן. הפסוקים שדקלם היו כשום דבר שקדם להם בערבית: קצביים, מאיימים, מלאים בהדר אל אחד שלא יחלוק את עבודתו עם פסילי הכעבה. סוחרי מכה, שסחר העלייה לרגל שלהם נשען על אותם פסילים, לא הסכימו.
במשך שלוש־עשרה שנה הטיף ונרדף; במשך שלוש־עשרה שנה הוכתה קהילתו הקטנה והורעבה והוגלתה. בקיץ של השנה הקרויה היום 622, שלחה העיר יתריב — שלוש מאות מילין צפונה, נווה מדבר של דקלים ושבטים יהודיים — משלחת שביקשה ממנו לבוא ולפשר בין סכסוכיה הנמשכים. הוא הלך; חסידיו הלכו; תאריך בואו, ה״היג'רה״, הפך לשנת אחת של לוח שנה חדש. יתריב שינתה שמה: מַדִינַת אַ־נַבִּי, עיר הנביא.
במדינה היה נביא ושופט כאחד. ״כתב מדינה״ — שנשמר בביוגרפיה של אבן אסחאק עליו — מנה את המאמינים ואת השבטים היהודיים כקהילה אחת, ״אֻמַּה״, בחיובי הגנה ובוררות הדדיים. השבטים היהודיים בני קַינוּקַע, בני נָדִיר ובני קֻרַיְט'ה חתמו עליו. לעונה ידעה מדינה דבר נדיר בערב המאה השביעית: סדר שבו יהודי ומוסלמי חולקים עיר וברית.
אך העונה חלפה. ככל שהתחזק מאבקו של מוחמד עם קוריישים של מכה, התפוררו יחסיו עם השבטים היהודיים זה אחר זה. בני קַינוּקַע גורשו ב־624 אחרי ריב בשוק; בני נָדִיר ב־625, בהאשמה שזממו נגדו; בני קֻרַיְט'ה ב־627, אחרי קרב ה״ח'נדק״, נשפטו על בגידה והגברים הוצאו להורג. הקהילה המוסלמית הקדומה יצאה מן השנים הללו בזהות מחודדת ובזיכרון של אמון שנשבר — זיכרון שיעצב לאורך מאות שנים את היחס המוסלמי ליהודים.
זה כתב ממוחמד הנביא בין המאמינים והמוסלמים בני קוריישים ויתריב, ובני בריתם וחבריהם. הם עדה אחת, מובדלת מכל בני אדם.כתב מדינה, פתיחה (אבן אסחאק, סִירַת רַסוּל אַללַה)
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
הביוגרפיה הנרטיבית הקדומה ביותר של מוחמד (כ־570 — 8 ביוני 632 לספירה) היא ה־סִירַת רַסוּל אַללַה של אבן אסחאק (נפטר 767), שנשמרה בעריכתו של אבן הישאם (נפטר 833). היא משלימה בספרות ה״מַעַ'אזִי״ (ספרות המסעות הצבאיים) של אל־ואקדי (נפטר 823) ובחלקים הראשונים של ההיסטוריה האוניברסלית של אל־טברי (נפטר 923). חוקרים מודרניים מבחינים בין הליבה ההיסטורית של מקורות אלה לבין שכבות העיבוד התיאולוגי שנוספו במאות הראשונות של האסלאם. המחקר הביקורתי הקלאסי הוא של ו' מונטגומרי וואט, מוחמד במכה (1953) ומוחמד במדינה (1956); הערכה ספקנית יותר היא של פטרישיה קרון, עבדים על סוסים (1980).
ההיג'רה ליתריב בספטמבר 622 לספירה היא מן התאריכים המבוססים ביותר בהיסטוריה האסלאמית הקדומה. העיר יתריב היתה נווה מדבר חקלאי שהתבסס על מטעי תמרים, חלוק בין שבטים ערביים (אוס, ח'זרג') ושלושה שבטים יהודיים (קַינוּקַע, נָדִיר, קֻרַיְט'ה), שהתקוטטו עד סף חורבן. ה״ביעת אל־עקבה״ המכרעת (622), שבה קיבלו נציגי יתריב את מוחמד כבורר, מאוששת באופן עצמאי במקורות קדומים שונים.
כתב מדינה (סַחִיפַת אל־מדינה) שמור כמסמך אחד אצל אבן אסחאק בערבית עתיקה ובמינוח משפטי טרום־אסלאמי. מייקל לקר ב־כתב מדינה: מסמכו המשפטי הראשון של מוחמד (Darwin Press 2004) משחזר ארבעים ושבעה סעיפים וטוען שאותנטיותם משמעותית, ומתארך את המקור לשנה הראשונה אחרי ההיג'רה. הטקסט מעניק לשבטים היהודיים — הנקובים בשמם — מעמד שווה כחברי האֻמַּה, עם חופש דת (״לַיהוּד דִינֻהֻם וַ־לִ־לְמֻסְלִמִין דִינֻהֻם״) וחיובי הגנה הדדיים.
גורלם של שלושת השבטים היהודיים מתועד בספרות ה״מע'אזי״ בפירוט ניכר. בני קַינוּקַע, בעיקר צורפי זהב, נצורו אחרי תקרית שוק ב־624 וגורשו לעבר סוריה. בני נָדִיר, חקלאים, גורשו לח'יבר ב־625 בעקבות האשמות בקשירת קשר להריגת מוחמד. בני קֻרַיְט'ה, אחרי כישלון מצור ה״אַחְ'זַאב״ על מדינה ב־627, הוצאו להורג (הגברים) או נמכרו לעבדות (הנשים והילדים) בעקבות בוררותו של סעד בן מועאד' — אירוע שהיסטוריותו ערערה בידי ו״נ ערפאת (1976) אך מוגנת בידי רוב החוקרים. מחקריו של מ״ג קיסטר ב־מחקרים בג'אהליה ובאסלאם הקדום (Variorum 1980) נותרו הטיפול הביקורתי המקורי המדוקדק ביותר.
כתב מדינה הוא צ'רטר היסוד של הקהילה המוסלמית כגוף פוליטי — והכללת השבטים היהודיים בו כחברי האֻמַּה היא אחד המסמכים המרשימים ביותר של ההיסטוריה המזרח־תיכונית של המאה השביעית.מייקל לקר (בעיבוד), כתב מדינה