נֹחַ והמבול
אלוהים מציף את העולם בעוון האדם; נח, משפחתו וזוגות מכל בהמה ניצלים בתיבה, והקשת בענן חותמת ברית חדשה.
הסיפור המקראי
ותשחת הארץ לפני האלוהים, ותמלא הארץ חמס. וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ונח מצא חן בעיני ה׳. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו; את האלוהים התהלך נח.
ויאמר ה׳ אל נח לעשות תיבת עצי גופר, שלוש מאות אמה אורכה, חמישים רוחבה ושלושים קומתה, שלוש קומות וחלון אחד. מכל הבהמה הטהורה ייקח שבעה זוגות, ומן הטמאה שניים; ומעוף השמים שבעה זוגות; כי לעוד שבעת ימים הנני ממטיר. ויעש נח ככל אשר ציוהו ה׳.
נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ויגברו המים וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ; כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כוסו. וימת כל בשר הרומש על הארץ — בעוף ובבהמה ובחיה ובכל האדם. וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה.
ויחסרו המים. ותנח התיבה על הרי אררט. וישלח נח את העורב, ואחר את היונה; ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. וכאשר חרבה הארץ, ויצא נח ויבן מזבח לה׳. ויתן ה׳ את קשתו בענן ויאמר: לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם; עוד כל ימי הארץ זרע וקציר לא ישבותו.
אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.בראשית ט׳, י״ג
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
סיפור המבול שבספר בראשית שייך למשפחה של סיפורי מבול מסופוטמיים הקודמים בהרבה למקרא. המוקדם מבינהם, 'בראשית של ארידו' השומרי, מתוארך לסביב 1600 לפנה״ס ושרד רק בשברים. עלילת אטראחסיס האכדית (בבלי-עתיק, כ-1700 לפנה״ס) מספרת על האלים השולחים מבול בגלל שרעש האדם הפריע לשנתם, כאשר אטראחסיס החכם מקבל אזהרה מהאל אנקי. הגרסה המפורסמת ביותר, עלילת גלגמש הסטנדרטית הבבלית, משבצת את המבול בלוח י״א, שם אוטנפישתים מספר לגלגמש כיצד בנה ספינה מעוקבת ושרד מבול בן שישה ימים.
ההקבלות הספרותיות מדויקות עד כדי תלות ישירה: אזהרה אלוהית לאיש צדיק יחיד, בניית כלי שיט, העלאת בעלי חיים, שילוח עופות לבדוק יבשה, וקרבן בצאת ש'האלים מריחים אותו כריח ניחוח'. ג׳ורג׳ סמית מן המוזיאון הבריטי הדהים את בריטניה הוויקטוריאנית ב-1872 כשהכריז על פענוח לוח המבול של גלגמש — קודם בכאלף שנה לבראשית.
השאלה ההיסטורית אם אסון מבול ממשי עומד מאחורי המסורת הפיקה שתי השערות מתחרות. השערת מבול הים השחור של הגיאולוגים ויליאם רייאן ווולטר פיטמן (1998) טוענת שסביב 5600 לפנה״ס פרצו מי הים התיכון את הבוספורוס והציפו את הים השחור, בעקירת אוכלוסיות ניאוליתיות. המתנגדים, ובראשם אכסו והיסקוט, סבורים שהראיות הגיאולוגיות מצביעות על זרימה הדרגתית, לא על הצפה פתאומית.
המקור הסביר יותר ארצי בהרבה: עמק החידקל-פרת היה מאז ומתמיד נתון להצפות הרסניות, וחפירות באור, בכיש ובשורופך גילו שכבות סחף עבות — המפורסמת בהן 'שכבת המבול' של לאונרד וולי באור, שעוביה אחת-עשרה רגל ותיארוכה כ-3500 לפנה״ס. אף אחת מהן אינה אזורית-כללית, אבל כל אחת מהן יכולה היתה ליצור, באופן מקומי, את הרושם של עולם שנחרב במים.
סיפור המבול הוא הדוגמה הבולטת ביותר של הרציפות הספרותית בין מסופוטמיה למקרא העברי.אלכסנדר היידל, עלילת גלגמש והקבלות מקראיות (1949)