פומפיוס נכנס לקדש הקדשים
המצביא הרומי מתערב במלחמת אחים חשמונאית, כובש את ירושלים, ונכנס לקדש הקדשים — ומוצא אותו ריק.
הסיפור המקראי
כאשר רבו בני שלומית אלכסנדרה על המלכות — הורקנוס הבכור שהיה כהן גדול, ואריסטובולוס הצעיר שהיה איש מלחמה — היה פירוד גדול בישראל. תפס אריסטובולוס את ירושלים והמליך עצמו; ברח הורקנוס אל ארטס הערבי וקיבץ צבא; אח נלחם באחיו בעיר הקודש, והכוהנים עלו להעלות תמיד מעל ראשי הנצורים. ואז שלחו שניהם שגרירים אל פומפיוס הרומי, אשר היה אז בדמשק כובש את סוריה, שיכריע ביניהם.
ופומפיוס, אשר שבר את מתרידטס מפונטוס, ואת תיגראנס מארמניה, ואת שודדי הים מקיליקיה, ושב לרומא עם עושר המזרח, ירד אל ירושלים בשנה השלישית לאולימפיאדה המאה שבעים ושבע. עלה על העיר; ואריסטובולוס ואנשיו הסתגרו בהר הבית, בעוד הורקנוס והפרושים פתחו את שערי העיר התחתונה לרומי.
שלושה חודשים הטיל פומפיוס מצור על המקדש. הקים סוללות אדמה כנגד הקיר הצפוני, היכן שהגיא הגדול אפשר התקפה, והתקיף, כאשר שמו לב הרומאים, ביום השבת, כאשר הנצורים לא ירימו חרבותיהם להפיל את סוללותיו. נפל הקיר; פרצו הלגיונות לחצרות; הוכו שנים עשר אלף; והכוהנים, אשר שירתו על המזבח גם בעלות החיילים, לא הפסיקו את התמיד אך נהרגו לידו.
אז עשה פומפיוס מה שלא עשה גוי לפניו, ולא יעשה שוב עד שיבעירו הרומאים את המקדש מאה ושלושים שנה לאחר מכן: הוא וקציניו נכנסו לקדש הקדשים. ראה את המנורה בעלת שבעת הקנים, ואת שולחן לחם הפנים, ואת כלי הניסוך, ואלפיים ככרי כסף קודש — וראה, אומר העד, שהחדר ריק: אין פסל, אין צלם, אין דמות לאלוהי ישראל. והשתאה, ולא נגע בדבר, ובמחרת ציווה לטהר את המקדש ולהשיב את התמיד.
מכל הצרות אשר באו עלינו באותה עת, אין דבר שפגע בעם כחשיפת קדש הקדשים לעיני נכרים, אשר עד אותו יום היה נסתר מן העין. כי פומפיוס, עם פמלייתו, חדר אל המקדש שהכניסה אליו לא הותרה אלא לכהן הגדול לבדו.יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים א׳, 152
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
התערבות פומפיוס במלחמת האחים החשמונאית של 67–63 לפנה״ס מתועדת בשלושה מקורות עיקריים בהסכמה מרשימה: מלחמת היהודים של יוסף בן מתתיהו (א׳, 131–158) וקדמוניותיו (י״ד, 29–79), המבוססות על ההיסטוריה האוניברסלית האבודה של ניקולאוס מדמשק; ה׳היסטוריות׳ של טאקיטוס (ה׳, 9), חלק ממסעו היהודי; ומזמורי שלמה היווניים, תגובה פיוטית פרושית שחוברה תוך שנים מן האירועים. פומפיוס עצמו מופיע בדיווחיו, מסוכמים בידי פלוטרכוס (חיי פומפיוס 39) וקסיוס דיו (היסטוריה רומית ל״ז, 15–17).
המצור עצמו, שהתנהל בין יוני לאוקטובר 63 לפנה״ס, היה התקפה בת שלושה חודשים על הר הבית מן הצפון. פומפיוס בנה סוללות מצור בגיא הטירופויון, מנצל את התגלית (לפי סטרבון ט״ז, 2, 40) שהנצורים לא יעבדו לתקן ביצורים בשבת — אם כי השאלה האם כלל השבת חל על עבודת הגנה היה כבר נושא לוויכוח יהודי פנימי, וקודמיו החשמונאים כבר התירו פעולה צבאית הגנתית בשבת מאז התקופה החשמונאית.
קודש הקודשים הריק שאליו, לפי הדיווח, נכנס פומפיוס הוא אחד המוטיבים המצוטטים ביותר באתנוגרפיה היהודית-רומית הקלאסית. טאקיטוס (היסטוריות ה׳, 9) מתעד את הביקור בנייטרליות זהירה. הסיפור עשה רושם על פגאנים רומאים: קיקרו (Pro Flacco 67–69), בהגינו על מושל רומי שהואשם בגזל זהב מקדש יהודי, לעג על הדת היהודית כעל אמונה תפלה לא ראויה לאלי רומא, אך לא יכול להכחיש את עושר המקדש. פומפיוס לא לקח שלל; פרט בולט לאור מנהג הכיבוש הרומי.
ההשלכות הפוליטיות היו עצומות. פומפיוס הדיח את אריסטובולוס ומינה את הורקנוס השני לכהן גדול ולאתנארך — אך לא עוד למלך. ניתק את ערי החוף, את הדקאפוליס, ואת הרי שומרון משליטת החשמונאים, וסיפח אותם לפרובינקיה הרומית החדשה של סוריה תחת אאולוס גביניוס. יהודה הפכה למדינת חסות רומית; בתוך ארבעים שנה תהפוך לפרובינקיה תחת פרוקורטור. מותה של העצמאות החשמונאית ב-63 לפנה״ס הוא הראשית הרשמית של השלטון הרומי בארץ ישראל, והגורם העקיף לכל המשבר שלאחר מכן מהורדוס ועד המרד הגדול.
על פנים המקדש שמע פומפיוס הרבה; התעקש להיכנס. ומצא, אומרת התדהמה הרומית, אין פסל, אין צלם — רק חדר ריק, מזבח, ושתיקת אל בלא דמות.טאקיטוס, היסטוריות ה׳, 9, בפרפרזה