פונטיוס פילאטוס, נציב יהודה
נציבו של טיבריוס מטביע סמלי פולחן רומיים על מטבעות יהודה, טובח גלילים בחצר המקדש, וצולב מטיף גלילי בערב פסח.
הסיפור המקראי
בשנה החמש עשרה למלכות טיבריוס קיסר, כשפונטיוס פילאטוס היה נציב יהודה, והורדוס אנטיפס טטררך הגליל, ופיליפוס אחיו טטררך איטוריאה ואזור טרכוניטיס, וליסניאס טטררך אבילנה, בכהונת חנן וקיפא — היה דבר ה׳ אל יוחנן בן זכריה במדבר, ובא אל כל הככר אשר על הירדן, וקרא טבילת תשובה לסליחת חטאים.
ופילאטוס זה היה איש קשה מזג, אשר שנא את היהודים — כך מעיד פילון האלכסנדרוני, אשר הכיר את בניו. הביא לתוך ירושלים בלילה את דגלי הלגיונות שעליהם דמות הקיסר, והציבם ליד מצודת אנטוניה; ויצא העם לקיסריה הימית, וכרעו לפני כיסא משפטו חמישה ימים וחמישה לילות, חושפים גרונותיהם ואומרים: נמות ולא נעבור על מצוות לא תעשה לך פסל. ונכמרו רחמיו, והסיר את הדגלים.
וכאשר קמה מהומה במקדש על הכסף, כי לקח אוצר קודש מן הקרבנות לבנות אמת מים, שלח חיילים בלבוש אזרחי בקרב ההמון עם פגיונות תחת מעיליהם, והרגו רבים. כך משל פילאטוס, וכך הובאו לפני אדוננו אותם הגלילים אשר ערב את דמם בקרבנותיהם, ואמר: התחשבו כי הגלילים האלה חוטאים היו מכל הגלילים, על שכך נגזר עליהם? לא, אומר אני לכם; אך אם לא תשובו, כולכם תאבדו כמו כן.
ובחג הפסח של השנה השמונה עשרה לטיבריוס, ישב פילאטוס זה על רצפת האבן הקרויה גבתא, והכוהנים הגדולים הביאו לפניו איש מנצרת ושמו ישוע. ולא מצא בו עוון, אך ההמון צעק, צלוב אותו, צלוב אותו; ופילאטוס, מוג לב ברוחו ומפחד מאדוניו ברומא, רחץ את ידיו מדם נקי, ומסר אותו להיצלב בערב שבת. ושמו נאמר באמונת הנצרות אלפיים שנה.
שחיתותו, מעשי הזדון שלו, גזלותיו, מנהגו לעלוב באנשים, אכזריותו, רציחותיו המתמשכות של בני אדם בלא משפט ובלא הרשעה, וחוסר אנושיותו הבלתי-פוסקת והקשה ביותר.פילון האלכסנדרוני, השליחות אל גאיוס §301–302
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
פונטיוס פילאטוס היה הנציב הרומי החמישי של יהודה, ושירת תחת הקיסר טיבריוס מ-26 ל-36 לסה״נ — כהונה ארוכה במיוחד, אולי הוסברה בחסות הפטרון שלו לוקיוס איליוס סיאנוס, פרפקטוס הגווארדיה הפרטוריאנית, אשר נפל מן הכוח והוצא להורג ב-31 לסה״נ. פילאטוס מאושר בחמישה מקורות בני זמן או קרובים לזמן: פילון האלכסנדרוני (Legatio ad Gaium 299–305), יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י״ח, 35–89; מלחמה ב׳, 169–177), טאקיטוס (אנאלים ט״ו, 44), וארבע הבשורות, ועוד רמיזה בטימותיוס הראשונה ו׳, 13.
כתובת פילאטוס, שנמצאה בקיסריה הימית ב-1961 בידי משלחת איטלקית בראשות אנטוניו פרובה ושימשה מחדש כמדרגה בשיפוץ ביזנטי של התיאטרון, היא טקסט הקדשה בן ארבע שורות הקורא: [DIS AUGUSTI]S TIBERIEUM / [PON]TIUS PILATUS / [PRAEF]ECTUS IUDA[EA]E / [REF]E[CIT]. הכתובת מאשרת את תוארו הנכון — פרפקטוס, לא פרוקורטור (האחרון נעשה סטנדרטי לנציבי יהודה רק אחרי קלאודיוס) — ומתוארכת בערך לבנייתו מחדש של ׳טיבריאיום׳, אולי בניין שהוקדש לפולחן טיבריוס, במשכנו בקיסריה.
מטבעות הפרפקטים של פילאטוס מ-29–31 לסה״נ הציגו מוטיבים פולחניים רומיים מובהקים על מטבעות הברונזה היהודיים: הליטוס (מקל האוגור המעוקל) והסימפולום (מצקת הניסוך), שני כלי הכהונה הפגאנית הרומית. אף מטבע יהודי קודם לא נשא סמלי פולחן רומיים מפורשים. הבחירה לא היתה תמימה: ניתן לקראה כפרובוקציה מחושבת כנגד הרגישויות האיקונוקלסטיות היהודיות או, באופן זהיר יותר, כמחווה של נורמליזציה מצד נציב שראה את נתיניו היהודים כאוכלוסייה פרובינקיאלית אחת מבין רבות.
פילון ויוסף בן מתתיהו ביחד משמרים רשימת עימותים: הכנסת דגלים נושאי דיוקנים קיסריים לירושלים, הפקעת קופת קרבן המקדש לבניית אמת מים (מערכת ברכת ממילא–ברכות שלמה), טבח הגלילים אשר ״דמם נמהל בקרבנותיהם״ (לוקס י״ג, 1), ולבסוף טבח עולי רגל שומרונים בהר גריזים ב-36 לסה״נ. האירוע האחרון גרם ללגאט של סוריה, וויטליוס, להחזיר את פילאטוס לרומא לענות על ההאשמות; הוא נעלם מן התיעוד ההיסטורי, וגורלו הסופי לא נודע.
פילאטוס ההיסטוריה לא היה הקריריסט הציני של המחקר הליברלי ולא האגנוסטיקן המיוסר של ׳האדון ומרגריטה׳ של בולגאקוב; הוא היה פקיד פרובינקיאלי רומי חסר דמיון אשר עשורו ביהודה הסתיים, כמו של נציבים רומיים רבים, בקלון.הלן בונד, פונטיוס פילאטוס בהיסטוריה ובפרשנות (1998), בפרפרזה