עליית הנצרות
בשלהי בית שני, ישוע מנצרת מעורר את לבבותיהם של רבים. מותו והבשורה של תלמידיו מובילים לברית חדשה, שבסופו של דבר נפרדת מבית ישראל.
הסיפור המקראי
בשלהי ימי הבית השני, תחת עול השלטון הרומאי הכבד והחונק, פשטה בארץ יהודה כמיהה עזה לגאולה. מתוך העם הדל קם ישוע מנצרת, מורה נודד אשר סחף אחריו את ההמונים בחזונות על מלכות השמים הקרבה.
בשורתו, אף שהייתה נטועה עמוק באדמת מסורת הנביאים, עוררה עד מהרה חיכוך עמוק מול חכמי התורה וכוהני המקדש. המתח הגיע לשיאו הטראגי כאשר נצלב בידי השלטונות הרומיים, מאורע מכונן שצרב פצע עמוק בנפשם של חסידיו המסורים.
עם חלוף העשורים, מה שהחל ככת משיחית בתוך בית ישראל הפנה לאטו את מבטו החוצה, לעבר אומות העולם. בהנחיית פרשנות חדשה של ישועה, אימצו מאמיניו ברית חדשה, והתרחקו בהתמדה מעול התורה וממסורת חז"ל המתגבשת.
היפרדות דרכים זו ציינה קרע היסטורי וכואב בארג המורשת האברהמית. הענף ניתק משורשו העתיק, ועיצב זהות תיאולוגית וקהילתית נבדלת שהציבה את הכנסייה ואת בית הכנסת על מסלולים מקבילים, ולעתים קרובות מתנגשים, למשך אלפי שנים.
וכך כבד הענף ונטה מהשורש העתיק, עד אשר ידע עץ אברהם קרע עמוק ובלתי הפיך.רשומות הגלות
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
במאה הראשונה לספירה, הפרובינציה הרומית יהודה התאפיינה בפיצול כיתתי חריף ובחוסר שקט פוליטי. בסביבה נפיצה זו הופיע ישוע מנצרת כדרשן כריזמטי נודד בגליל. הקונצנזוס ההיסטורי גורס כי בסביבות שנת 30 לספירה, הוא הוצא להורג בצליבה בפקודת הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס, באשמת המרדה נגד המדינה.
לאחר מותו, עברה תנועת מאמיניו תמורה רדיקלית. בהובלתם של יהודים הלניסטים והשליח פאולוס (שאול התרסי), שינתה הכת את מיקודה מהקפדה על ההלכה היהודית למודל של ישועה מבוססת-אמונה הפתוחה גם לגויים. הריסתו הקטסטרופלית של בית המקדש השני בשנת 70 לספירה שימשה כזרז מרכזי שהאיץ את הפיצול הסוציולוגי והתיאולוגי בין שתי הקבוצות.
למרות תקופות של רדיפות, הנצרות המוקדמת התפשטה במהירות ברחבי העולם הגרקו-רומי דרך נתיבי הסחר הים-תיכוניים. רישומים מנהליים רומיים, דוגמת חילופי המכתבים מראשית המאה השנייה בין פליניוס הצעיר לקיסר טראיאנוס, מתעדים באופן רשמי את נוכחותן הדמוגרפית הגדלה ואת מנהגיהן הדתיים הייחודיים של הקהילות הנוצריות המוקדמות הללו.
השבר המוסדי הסופי אירע בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה. הוועידה, שכינס הקיסר קונסטנטינוס, מיסדה את האורתודוקסיה הנוצרית, קיבצה את 'הצהרת האמונה של ניקיאה', וניתקה במפורש את חישוב מועד חג הפסחא מחג הפסח היהודי. ועידה זו, בחסות המדינה, קיבעה את הקרע התיאולוגי והמנהלי הסופי בין הנצרות ליהדות הרבנית.
הוחלט כי לא יהיה לנו דבר במשותף עם המון היהודים העוין, שכן מושיענו הראה לנו דרך אחרת.הקיסר קונסטנטינוס, איגרת סינודלית לכנסיית אלכסנדריה (325 לספירה)