רש״י מטרוייש
כורם משמפאן כותב את הפירוש החיוני למקרא ולתלמוד — שייקרא בכל ישיבה בתשע מאות השנים הבאות.
הסיפור המקראי
רבי שלמה יצחקי — הידוע אלף שנה של קוראים יהודים בשם רש״י — נולד בטרוֹיֵיש שבחבל שמפאן הצפוני בשנת ד׳תת״ת (1040) ושם הלך לעולמו בשנת ד׳תתס״ה (1105). בנעוריו למד בישיבות הגדולות של גרמניה — וורמייזא ומגנצא — תחת תלמידיו של רבנו גרשום מאור הגולה, ואחר־כך שב לטרוייש, שם התפרנס מכרם וגת, וכתב, בשולי חייו המעשיים, את שני הפירושים שעיצבו את היהדות לתשע מאות השנים הבאות: פירוש רץ על המקרא ופירוש רץ על כמעט כל התלמוד הבבלי.
שיטתו של רש״י הייתה פשוטה לכאורה. על המקרא ביקש פשט — משמעו הפשוט של הכתוב — אך שזר בו את מבחר המדרשים בכל מקום שלשון הכתוב כמו תבעה זאת. הוא ביאר את הדקדוק העברי; תרגם מילים קשות לצרפתית העתיקה של שכניו (״הלעזים״ שלו, שיותר משלושת אלפים מהם השתמרו, הם מקור ראשון במעלה לחקר הצרפתית העתיקה כשפה היסטורית); וסיכם בשורות אחדות מה שמדרשים שלמים אמרו בעשרות. על התלמוד עשה דבר עוד יותר חריג: כתב, בעברית בהירה ומהירה משלו, את הביאור הרץ שהפך את הדיאלקטיקה הארמית הצפופה והרומזת של ישיבות בבל לזמינה לכל תלמיד שיש בו סבלנות לעקוב.
רש״י חי בעת מסע הצלב הראשון. בשנת ד׳תתנ״ו (1096) פלוגות הצלב שהתאספו לקריאת האפיפיור אורבן השני סטו מדרכן לירושלים כדי לטבוח את יהודי וורמייזא, מגנצא ושפיירא — אותן קהילות עצמן שבהן למד רש״י. הוא חיבר סליחות על קדושי גזרות תתנ״ו; קולו בהן אינו של מלומד אלא של אבל. אותה היד שכתבה את הביאור הפילולוגי הזהיר על בראשית א׳, א׳, כתבה גם את הקינה המרה על ישיבת מגנצא הרצוחה.
לרש״י לא היו בנים אלא שלוש בנות מצוינות — יוכבד, מרים ורחל — ובניהן (התוספאים רבנו תם, רשב״ם וריב״ם) המשיכו את בית מדרשו. הסיפור שבנותיו הניחו תפילין נסמך על מסורת מאוחרת ובלתי־ודאית; מה שוודאי הוא שביתו של רש״י היה מרכז לימוד תורה שבו נשים היו משתתפות פעילות, מעתיקות ושואלות. נכדיו ישלטו במאה הבאה של לימוד התלמוד.
אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ.רש״י על בראשית ג׳, ח׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
השפעתו הטקסטואלית של רש״י היא כמעט חסרת תקדים בתולדות הספרות הדתית. ה״מקראות גדולות״ — שהודפסו לראשונה בידי דניאל בומברג בוונציה בשנת רע״ז (1517) — הציבו את פירוש רש״י בעמודה הפנימית ליד נוסח המקרא, ושם הוא נשאר בכל מקרא מודפס מאז. מהדורת וילנא של התלמוד הבבלי, הנוסח הסטנדרטי בכל ישיבה בעולם מאז שהדפסת רומם הוציאה אותו בשנים תר״ם–תרמ״ו (1880–1886), מציבה את רש״י בשול הפנימי של כל דף. לפתוח גמרא מודפסת הוא לפתוח ספר שגאומטריית הטיפוגרפיה שלו עוצבה על־ידי פירוש רש״י חמש מאות שנה לפני שההדפסה התקיימה.
אברהם גרוסמן, בספרו ״חכמי צרפת הראשונים״ (1995), שחזר את העולם החברתי שהוליד את הפירושים. שמפאן של המאה האחת־עשרה הייתה ספר של התיישבות יהודית, לאחר שהרוזנים הזמינו את היהודים להתיישב בטרוייש בזכות יריד השנתי שלה; הקהילה היהודית במקום הייתה קטנה (כ־100–200 נפש) אך מקושרת היטב למרכזי הריינוס הוותיקים. שפת היומיום של רש״י בבית הייתה כמעט בוודאות צרפתית עתיקה; פרוזת העברית שלו שומרת תבניות תחביריות צרפתיות שבלשנים היסטוריים השתמשו בהן כדי לתארך ולמקם את כתביו.
ה״לעזים״ — מילוני הצרפתית העתיקה הזרועים בפירושי רש״י — נאספו ונותחו על־ידי ארסן דרמסטטר ודוד שמעון בלונדהיים בראשית המאה העשרים (Les Gloses françaises de Raschi, פריז 1929). הם משמרים את אוצר המילים העממי של כפרי צפון צרפת מאה שנה שלמה לפני המקורות הספרותיים הצרפתיים הראשונים. מילים לתבואה, לכלי עבודה, לבעלי חיים, לאריגה, לכרמים ולחפצי בית מופיעות אצל רש״י ובשום מקום אחר במחקר הצרפתית של ימי הביניים. הפילולוגים הרומאניים מצטטים את רש״י על אותה מדרגה כמו ״שיר רולן״.
מסורת ישיבת וורמייזא מספרת שחדר תפילה קטן הסמוך לבית הכנסת מימי הביניים הוא החדר שבו למד רש״י. החדר המקורי נחרב בליל הבדולח בנובמבר 1938 יחד עם כל מתחם בית הכנסת של וורמס; ה״כפלת רש״י״ הנוכחית היא שחזור מדויק משנת 1961. רציפותו של הזיכרון — שכאן ישב רש״י — מתועדת בספרי מסעות יהודיים מן המאה השש־עשרה ואילך, שלשלת רצופה של עלייה־לרגל אל אדם שלא הותיר קבר ולא דיוקן.
אִלולא פירושו של רש״י, היה התלמוד הבבלי נשאר ספר חתום בפני כל זולת קומץ מומחים.א״א אורבך, בעלי התוספות (ירושלים תשט״ו)