תרגום השבעים באלכסנדריה
שבעים ושנים זקנים בשבעים ושנים יום מתרגמים את התורה ליוונית עבור ספריית אלכסנדריה — והגלות הדוברת יוונית מקבלת תורה משלה.
הסיפור המקראי
בימי תלמי השני המכונה פילדלפוס, אשר מלך על מצרים אחרי תלמי בן לאגוס אביו, היתה באלכסנדריה ספרייה גדולה, וביקש המלך לאסוף בה את ספרי כל העמים. אמר לו דמטריוס מן פלרון, ממונה הספרים: אדוני, יש לבני ישראל תורה, אשר נתנה להם משה בן עמרם מן האלוהים בכבודו ובעצמו, אך היא בלשונם, ואין לנו אותה ביוונית. שלח-נא אל אלעזר הכהן הגדול בירושלים שישלח לך זקנים, אנשי מדע מכל שבט, אשר יתרגמוה.
אז שלח המלך שליחים עם מתנות גדולות אל אלעזר, ושחרר מאה אלף שבויים יהודים אשר לקח אביו בכבשו את קואלי-סוריה, ושלח לירושלים כלי כסף וזהב לבית המקדש, ומאה כיכרות כסף לקרבנות. קיבלם אלעזר בכבוד, ובחר ששה זקנים מכל שבט מבני ישראל, יודעי תורה ולשון יוון: שבעים ושניים בכלל. ושלח עמהם ספר תורה כתוב באותיות זהב.
כאשר באו השבעים ושניים לאלכסנדריה, ערך המלך משתה שבעת ימים, ושאל כל אחד מהם בתורו שאלה במלכות ובחכמה; וכל אחד ענהו בכזו תבונה שהמלך התפלא, והודה לאלוהי ישראל. ואז הוציאם אל אי פארוס, אשר עליו עומד המגדלור הגדול, ונתן להם בית לבדם, שלא יפריעם איש; והם תרגמו את חמשת ספרי משה, התורה, ללשון היוונים.
וכאשר סיימו, התאספו זקני יהודי אלכסנדריה, ונקראה התרגום באוזני העם, וקילסו הכל, וגזרו ארור על כל שיוסיף או יגרע. וכך ניתנה תורה פעם שניה, בלשון אחרת — שגם הגויים ישמעו את הדברים אשר דיבר ה׳ אל משה על ההר. ובבתי הכנסת של הגלות דוברת היוונית קראו בתורה ביוונית במשך אלף שנה.
וכאשר נשלמה מלאכת התרגום, הביא דמטריוס את קהל היהודים אל המקום אשר תורגמו בו החוקים, וקראם באוזני כולם בנוכחות המתרגמים; אישרם הקהל ושיבחו את האנשים בכבוד גדול.אגרת אריסטיאס 308–311
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
תרגום השבעים — LXX, על שם אגדת שבעים ושניים המתרגמים — הוא תרגום המקרא ליוונית שהחל באלכסנדריה במאה ה-3 לפנה״ס. הרובד הקדום ביותר הוא חמשת חומשי תורה, מתורגמים ממקור עברי בימי תלמי השני פילדלפוס (285–246 לפנה״ס). הנביאים והכתובים באו אחר כך בשלבים במשך שתי המאות הבאות, בידי מתרגמים ברמות שונות: מן היוונית הזורמת והאידיומטית של החומש, דרך הסגנון המכאני מילה-במילה של אקילס בכמה ספרים מאוחרים, ועד הפרפרזה דמוית-תרגום של דניאל.
סיפור המקור הרומנטי בא מאיגרת אריסטיאס, איגרת יוונית המתחזה לדיווח חצרני בן הזמן אך נכתבה למעשה באלכסנדריה בערך 150–100 לפנה״ס — למעלה ממאה שנה אחרי האירועים שהיא מתארת. המחקר המודרני (ביקרמן 1958, צ׳ריקובר 1959, הוניגמן 2003) רואה את אריסטיאס כנובלה אפולוגטית יהודית-הלניסטית, שנועדה לבסס את סמכות תרגום השבעים ולטעון שהחכמה היוונית והיהודית שייכות יחד אל שולחן המלך.
מערות קומראן שינו את חקר הטקסט של תרגום השבעים. בין מגילות ים המלח, שברי ויקרא היווני ממערה 4 (4QLXXLeva, 4QLXXLevb), במדבר היווני (4QLXXNum), ודברים היווני (פפירוס 7Q1) מתוארכים למאות ה-2 וה-1 לפנה״ס — עדים כתב-יד ישירים, עתיקים בהרבה מן הקודקסים הנוצריים הגדולים ואטיקנוס וסינאיטיקוס (המאה ה-4 לסה״נ). מה שמרשים אף יותר, כתבי יד עבריים אחדים בקומראן (4QSama, 4QJerb) שומרים על מקור הקרוב לתרגום השבעים יותר מאשר לנוסח המסורתי — מוכיחים שהמתרגמים היוונים עבדו מטיפוסי טקסט עבריים שונים באמת, לא משינוי נוצרי מאוחר.
תרגום השבעים נעשה למקרא של הכנסייה הנוצרית הקדומה, ובשל כך נזנח לבסוף ביהדות. אקילס מסינופה, סימכוס ותאודוטיון יצרו עיבודים יהודיים מילוליים יותר במאה ה-2 לסה״נ; ובימים שערך אוריגנס את ההקספלה בקיסריה (בערך 240 לסה״נ), כבר היה תרגום השבעים נחלת נוצרית. הוא נשאר עד היום הברית הישנה הקנונית של הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות.
איגרת אריסטיאס איננה מה שהיא טוענת להיות — דיווח חצרני בן הזמן — אלא מיתוס-יסוד יהודי-הלניסטי מתוחכם, הקובע שהתורה היוונית איננה פשרה אלא סיני שני.סילבי הוניגמן, תרגום השבעים והמלומדות ההומרית באלכסנדריה (2003), בפרפרזה