שׁוּמֵר: ערש הציוויליזציה
העולם שאליו נולד אברהם: ערי-מדינה שומריות, המצאת הכתב, הזיגוראט, הגלגל וקודי החוק — מולדתו של עם ישראל הוא, בראש ובראשונה, מקום שיצא ממנו.
הסיפור המקראי
לפני שיש ישראל יש שִׁנְעָר. לפני שאברהם שומע את הקריאה, יושבים אבותיו בארץ שני הנהרות, היכן שהפרת פוגש בחידקל. המקרא מכיר ארץ זו. זוהי ארץ עדן, של החידקל והפרת היוצאים מן הגן; ארץ שנער שבה נבנה מגדל בבל; ארץ אור כשדים, עירו של תרח אבי אברהם.
פרק י׳ של בראשית — לוח העמים — מונה את צאצאי שם בן נח וממקם את ערש האנושות בדיוק במישור זה: אשור, עילם, ארפכשד. נמרוד, גיבור צייד לפני ה׳, אומר הכתוב כי ראשית ממלכתו הייתה בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. כותב המקרא ידע, ברמה היסטורית מפתיעה, שערי העולם העתיקות שכנו בין שני הנהרות הללו.
מעולם זה זומן הפטריארך. 'לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.' הקריאה היא היפרדות מציוויליזציה מסוימת — עשירה, אורייניתית ועובדת אלילים — לצעוד מערבה אל עתיד שכמעט אינו נראה. יהושע זוכר זאת בבירור: 'בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.'
העולם שעזב אברהם לא היה פרימיטיבי. זו הייתה הציוויליזציה הראשונה, ממציאת העיר. לעזוב את אור לכנען היה לעזוב את המטרופולין להרים; לעזוב את מגדל המקדש לאלוני האלון; לעזוב את אלי הכוכבים והסערות לאל יחיד המתהלך עם איש נודד. המסע המקראי הוא בשורשו מסע נגד-תרבותי.
בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.יהושע כ״ד, ב׳
ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה
שׁוּמֵר, במישור הסחף שבין החידקל הנמוך לפרת, הייתה הציוויליזציה העירונית הראשונה בעולם. החל בערך מ-4500 לפנה״ס בנו אנשי דרום מסופוטמיה אדמה חקלאית מנוקזת ומושקית; החל מ-3500 לפנה״ס לערך בנו פרוטו-ערים; וב-3100 לפנה״ס לערך כבר המציאו את מערכת הכתב המוקדמת בעולם — פיקטוגרפים פרוטו-יתדיים שנחרטו על לוחות חימר באורוק כדי לרשום שעורה, צאן ועבודה. באותה תקופה הופיעו גם הכלי הרכוב הראשון, אבן היוצר וארכיטקטורה מקדשית מונומנטלית.
השומרים המציאו או שיכללו, בכאלפיים שנה, מצאי מדהים של ראשונים תרבותיים: העיר, הכתב, בתי הספר, הקודיפיקציה המשפטית, הכתיבה המספרית הפוזיציונית (שיטת בסיס-60 שלהם שורדת בשעות ובמעלות שלנו), הלוח הירחי, חליטת הבירה, העגלה הרכובה, סירת המפרש, חותם הצילינדר, והאפוס הספרותי. שפתם היא בידוד לשוני — ללא קשר לשמית, להודו-אירופית, או לכל משפחה ידועה — ופוענחה דרך לוחות מילון אכדיים-שומריים דו-לשוניים בסוף המאה ה-19.
חפירותיו של לאונרד וולי באור (1922-1934), שמומנו במשותף בידי המוזיאון הבריטי ואוניברסיטת פנסילבניה, חשפו הן את הזיגוראט הגדול של אור-נמו והן את בית הקברות המלכותי, שבו 16 בורות-קבר מפוארים מתוארכים לכ-2600 לפנה״ס הכילו מלכים, מלכות, משרתים שהוקרבו, ואוצרות זהב, לאזוריט וקרנליאן. שכבת מבול בעובי אחת-עשרה רגל מתחת לבית הקברות הובילה את וולי לזהותה דרמטית עם המבול המקראי — טענה שהארכיאולוגיה המודרנית הניחה בצד.
עד תאריכו המסורתי של אברהם — כ-2000-1800 לפנה״ס בכרונולוגיה המקובלת — שׁוּמֵר עצמה הייתה כבר זיכרון. שפתה חדלה להידבר; עריה עברו לשלטון מלכי האמורי של התקופה הבבלית-הישנה, שתחת שלטונה תוציא המלוכה הבבלית את חוקי חמורבי. 'העולם שעזב אברהם' הוא, למעשה, עולם מסופוטמיה הבבלית-העתיקה — יורש מורשת התרבות השומרית.
ההיסטוריה מתחילה בשׁוּמֵר.סמואל נח קרמר, ההיסטוריה מתחילה בשׁוּמֵר (1956)