תקופת הברונזה התיכונה

הסיפור המקראי

בְּרֵאשִׁית התקופה הזו, העולם היה כבר ישן. המגדל נפל, האומות נפוצו, והאנושות עמדה מחולקת לשבעים לשון. ובכל זאת, ברחוב שקט באוּר כַּשְׂדִּים — עיר גדולה של לבנים וזיגוראט, של פולחן הירח ומסחר רחוק — איש בשם אַבְרָם בן תֶּרַח שמר את בית אביו.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ויקח את שָׂרַי אשתו ואת לוֹט בן אחיו ואת הנפש אשר עשׂוּ בחָרָן — והלך, ולא ידע אנה הוא הולך, רק כי הקורא אליו גדול מאלוהי אוּר.

לאורך תקופה זו ההבטחה התגלגלה לאיטה, באוהלים ועל שפת בארות. שלושה דורות הילכו בהרי כנען כגֵרים. יצחק נעקד על מוריה ושוּחרר. יעקב נֶאבק במלאך על יד היַבּוֹק וצלע הלאה עם שם חדש — יִשְׂרָאֵל, אשר שָׂרִיתָ עִם-אֱלוֹהִים. וכאשר בא הרעב, ירדה משפחת שבעים הנפש למצרים, אל בן שחשבוהו מת, ושכנה בכבוד בארץ גושן.

כך נשתל הברית — לא בְּאֶבן או בִּקְרב אימפריה, אלא בְּצַעֲדֵי נדודיו של בית אחד; בית שעתיד היה, במלוא הזמן, להפוך לעם.

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.בראשית י״ב, א׳

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן.בראשית י״ב, ה׳

ארכיאולוגיה · היסטוריה · גנטיקה

הפשט את הכתוב, ותקופת הברונזה התיכונה היא אחת המשגשגות והמחוברות שהלבנט הקדום ידע אי-פעם. ערי-מדינה מבוצרות הקיפו את הרי כנען — חצור בצפון, מגידו על גב יזרעאל, יריחו בשער הירדן, שכם בלב ההר. סוללות העפר שלהן, מצופות אבן מלוטשת, עדיין מוטות כמו רכסים נמוכים בנוף.

מנמלי הים פלגו אוניות של ארז ואורן ובהן בדיל מאנטוליה, נחושת מקפריסין, וצֶבע הארגמן המהולל של צוֹר. מן המדבר באו שיירות חמורים עמוסי כּוֹפֶר ומלח. זה היה עולמן של אגרות מארי, של חמורבי בבבל, של ההיקסוס בדלתת הנילוס — עולם קוסמופוליטי שתפר אותו המסחר, נישואי שלטון, וכתב היתדות.

האם היה אברהם היסטורי? כאן המחקר חלוק בכנות. השמות אַבְרָם, יעקב, לבן מופיעים בטקסטים של האלף השני; כמה ממנהגי האבות — אימוץ, ייבום, מוהר — מוצאים הדים בלוחות נוּזי שבצפון מסופוטמיה. אך הערים הנזכרות בבראשית עמדו על תילן מאות בשנים, והגמלים הנושאים את הון אברהם לא בויתו לקרוואנים אלא הרבה מאוחר יותר. רוב החוקרים בני זמננו רואים בסיפורי האבות זיכרון תרבותי שלובן במשך דורות, ולא דיווח.

את זאת אפשר לומר: העולם שבראשית מתארת — שבטים קטנים הרועים צאן בין ערים גדולות מוקפות חומה, נעים בחופשיות בין מסופוטמיה, כנען ומצרים — הוא בבירור עולם הברונזה התיכונה. תהי אשר תהי טיבם, סיפורי האבות שמרו זיכרון של אותו רגע נמוג, כשהמדבריות היו הומים והערים עדיין לא בערו.

הזירה היא תקופת הברונזה התיכונה — גם אם האירועים עצמם נמלטים מאישוש.ויליאם דֶבֶר (בפרפרזה)